אי קוניקולי בארנבונים

נגיעות ב Encephalitozoon cuniculi או בקיצור E. cuniculi היא שכיחה מאוד בארנבונים ברחבי העולם ובארצנו בפרט. נגיעות בטפיל עשויה להוביל לסימני מחלה מגוונים ולעיתים קרובות גם לתמותה של ארנבונים. במאמר הבא אנסה להסביר מהו E. cuniculi, מהן דרכי ההדבקה בטפיל, מהם סימני המחלה שנגרמת כתוצאה ממנו, כיצד מטפלים במחלה וכיצד ניתן להמנע ממנה.

E. cuniculi הוט טפיל חד-תאי מיקרוסקופי ממשפחת המיקרוספורידיום המאופיין בשלב במחזור החיים שנקרא "מיקרוספורה". מדובר בשלב עמיד מאוד לתנאי הסביבה ומסוגל לשרוד חודשיים ומעלה ולהוביל בהמשך להדבקה. E. cuniculi שכיח בעיקר בארנבונים אך יודע להטפיל גם בעלי חיים אחרים ובניהם גם בני אדם ובעיקר כאלו הסובלים מדיכוי של מערכת החיסון.

מעגל החיים של הטפיל בארנבונים נמשך כ 3-5 שבועות ותחילתו בהדבקה. דרך ההדבקה העיקרית של ארנבונים מתרחשת על ידי בליעה של אותן מיקרוספורות עמידות ממזון נגוע, מי שתיה נגועים או מצע נגוע. דרך הדבקה נוספת היא הדבקה מהאם דרך השיליה במהלך ההריון.
ארנבון נגוע יתחיל להפריש מיקרוספורות מדבקות בשתן כחודש לאחר ההדבקה וההפרשה תימשך כחודשיים שלושה לאחר ההדבקה. כלומר ניתן לומר באופן כללי כי ארנבון הופך להיות מדבק כחודש לאחר שנדבק בטפיל ומפסיק להיות מדבק כשלושה חודשים לאחר שנדבק בטפיל.

לאחר שהמיקרוספורות מגיעות למערכת העיכול מתחילה חלוקה במעיים ולאחריה חדירה למחזור הדם והפצה לרקמות הגוף השונות. הטפיל מסתייע ככל הנראה בתאים מקרופג'ים השייכים למערכת החיסון ובעזרתם מופץ לרקמות. בשלב הראשון הטפיל חודר לרקמות הלב, הטחול, הכבד והריאות. לרוב בשלב זה הארנבון א-סימפטומתי כלומר אינו מראה סימני מחלה והנזק לרקמות הוא מינימלי. בשלב השני של ההפצה הטפיל חודר לרקמות המח, הכליות והעיניים. מרגע החדירה של הטפיל לרקמות מתחיל תהליך של שיווי משקל בינו לבין מערכת החיסון. כל עוד שיווי משקל זה נשמר בעל החיים אינו מראה סימני מחלה. אך מרגע ששיווי המשקל מופר נגרמת דלקת חריפה ברקמות ומתחילים להופיע סימני המחלה. שיווי משקל זה עשוי להימשך תקופה ארוכה, שנים ולעיתים למשך כל חיי הארנבון זאת מבלי שיופיעו סימני מחלה.

כאמור, ברגע ששיווי המשקל עם מערכת החיסון מופר מתחילים להופיע סימני מחלה. לרוב הדבר מתרחש בארנבונים צעירים ( בגיל חצי שנה ומטה) אך לא רק. סימני המחלה משתנים בהתאם לרקמות שבהם נמצא הטפיל ושבהן הופר שיווי המשקל עם מערכת החיסון והחל התהליך הדלקתי. בין הרקמות האופייניות להיווצרות הדלקת:

"אובאיטיס"- דלקת בלשכת העין כתוצאה מפגיעת הטפיל בעדשה.
"אנצפליטיס"- דלקת במח. לרוב תוביל לסימנים נוירולוגים לרבות פגיעה במערכת שיווי המשקל (הטיית ראש, ניסטגמוס- תנועת עיניים מד לצד, חוסר שיווי משקל ועוד), חולשת רגליים, שיוק ועוד.
"נפריטיס"- דלקת בכליה ובדרכי השתן.
סימנים פחות שכיחים כוללים:
"פניאומוניה"- דלקת ריאות.
"הפטיטיס"- דלקת כבד.
"ספלניטיס"- דלקת בטחול.
כאמור סימני המחלה משתנים בהתאם לרקמות המעורבות אולם ניתן לומר שהסימנים השכיחים ביותר מערבים את מערכת העצבים (נוירולוגי), העין (אוקולארי) וסימנים שאינם ספציפיים.

סימני המחלה השכיחים הם:
נוירולוגיים- הטיית ראש, חוסר שיווי משקל, חולשת גפיים, סיבוב לא רצוני ("סירקלינג"), ריצוד עיניים לא רצוני (ניסטגמוס).
אוקולאריים (עין)- עין אדומה מראה, לקויות בעדשת העין, משקע לבן בלשכה הקדמית ועוד.
סימנים שאינם ספציפים- שתיה מרובה והשתנה מרובה, בריחת שתן, מצוקה נשימתית, מוות פתאומי.

אבחון-
מספר מעבדות ברחבי העולם בודקות "סרולוגיה" (דהיינו רמת נוגדנים בדם) כנגד הטפיל בטכניקות שונות כדוגמת ALISA.
תשובה חיובית דהיינו, רמת נוגדנים גבוהה בדם כנגד הטפיל תעיד על חשיפה לטפיל במהלך החיים אך לא בהכרח על מחלה פעילה היות וגם נשא א-סימפטומתי של הטפיל שאינו מראה כלל סימני מחלה עשוי להראות רמות נוגדנים גבוהות כנגדו.
תוצאה חיובית בארנבון שמראה סימני מחלה לא בהכרח מאשרת שזהו גורם המחלה. אולם, תוצאה שלילית בארנבון שוללת בסיכוי גבוה מאוד שהמחלה נגרמת על ידי E. cuniculi
בארץ בדיקות סרולוגיות אלו אינן זמינות למיטב ידיעתי נכון לרגע כתיבת שורות אלו ולכן האבחון מתבסס ברובו על היסטוריה, סימנים קליניים וממצאי בדיקה פיזיקלית ובדיקות מעבדה שאינן ספציפיות (בדיקת דם, צילומי רנטגן וכו'). יחד עם זאת ניתן לשלוח דם למעבדות בחו"ל במידה ועולה הצורך לכך.

טיפול-
הטיפול בטפיל מושתת על מתן תרופות אנטי-טפיליות כגון "פנבנדזול" לצד טיפול בנוגדי דלקת ממשפחת ה NSAID’s.
מלבד הטיפול בטפיל עצמו ובדלקת שלה הוא גורם חשוב למנוע עימדון מעיים- מצב משני למחלה הראשונית בה תנועת המעיים נפגעת מה שעשוי להוביל בהמשך למוות. טיפול מניעתי זה מתבסס על האכלות במזון רפואי כגון Critical care המאפשר האכלה עשירה בסיבים בארנבון שאינו מעוניין לאכול לבד, מעודדי תנועתיות מעיים, שיכוך כאבים, אנטיביוטיקה בהתאם לצורך ובמקרים חמורים אשפוז.

מניעה-
מניעת הדבקה ב E. cuniculi מתבססת על הגיינה בסיסית (שטיפת ידיים וכו'). בידוד ממושך של פרטים חדשים לפני שנפגשים עם שאר הארנבונים בבית, ממשק נקי ותקין (נקיון תדיר של כלי מים ומזון, החלפת מצע, מזון טרי וכו') לצד בדיקות וטרינר תקופתיות לאיתור סימני מחלה מוקדם ככל הניתן.
בבתי גידול שונים ברחבי העולם מציעים פרוטוקול מניעה המתבסס על מתן Fenbendazole (Panacur©) למשך 9 ימים רצופים 2-4 פעמים במשך השנה אולם פרוטוקול זה שנוי במחלוקת ולא קיימת עדות חד משמעית ליעילותו.