תלישת נוצות בתוכים

תלישה עצמית של נוצות היא מהבעיות הנפוצות בהן נתקלים מגדלי תוכים.

אנו במרפאה נתקלים בתופעה כמעט על בסיס שבועי וללא ספק מדובר באחת מהתלונות הנפוצות ביותר של בעלי תוכים במרפאה.

מחקרים מצאו כי התופעה מתרחשת בכ- 10-15% מאוכלוסית התוכים. התופעה נחשבת נפוצה במיוחד בתוכים מסוג "ג'אקו" קאקדו וקוקטיל.

תלישת נוצות עשויה להתבטא בדרגות חומרה שונות החל מתלישת נוצות בודדות ועד לתלישה מוחלטת של הנוצות המלווה  גם בנזק לרקמות העור. אזורי הגוף מהם נתלשות הנוצות גם הם משתנים. ניתן לראות תלישת נוצות כנף, זנב, חזה או שילוב של מספר אזורים יחד.

 

תלישת נוצות היא תמיד סימפטום משני לגורם ראשוני כלשהו.

קיימים מספר גורמים שעשויים להוביל לתלישת נוצות ואבחון הגורם הספציפי הוא אתגר לא פשוט עבורנו הווטרינרים. הגורמים הנפוצים לתלישת נוצות מתחלקים לגורמים פתולוגיים (רפואיים) ולגורמים התנהגותיים (פסיכולוגים).

​

גורמים התנהגותיים/ פסיכולוגים:

​

סטרס כרוני- בדומה לבני אדם ובעלי חיים אחרים מצבי תעוקה ממושכים (סטרס כרוני) עשויים להוביל להתנהגות אובססיבית בלתי נשלטת עד כדי פגיעה וחבלה עצמית. בבעלי חיים שאינם תוכים הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בלעיסת כלובים עד לכדי שחיקת שיניים מוחלטת, רדיפה עצמית אחרי הזנב ותקיפתו, רדיפה אחר זבובים דמיוניים ועוד.

בתוכים ניתן לראות גם כן התנהגויות דומות אך תלישת נוצות היא ללא ספק הבולטת שבהן. מחקרים שונים שנערכו בנושא מצאו ביטוי גבוה מהרגיל של קורטיקו-סטרואידים (הורמוני התעוקה) בתוכים שביטאו תלישת נוצות ביחס לתוכים בריאים.

​

גמילה מוקדמת והפרדה מוקדמת מהלהקה- הפרדה מוקדמת מהלהקה וגמילה מוקדמת נחשבים לגורמים שעשויים להגדיל את הסיכוי לתלישת נוצות בהמשך החיים. תוכים שנועדו לשמש כחיות מחמד מופרדים לעתים קרובות בגיל מוקדם מהאם והלהקה ומואכלים "האכלת יד" על מנת לבצע "החתמה" ולהרגילם למגע אדם. יתכן שפרטים אלו בהגיעם לבגרות מינית סובלים מחסרים סוציאלים הן כלפי בני זוג והן כלפי המגדל דבר שעשויי להוביל לתסכול רב ולתלישת נוצות.

​

כלוב- לסביבת הגידול של התוכי השפעה ישירה על מצבו הבריאותי והמנטלי.

אחזקת פרטים בכלוב קטן מהנדרש, חוסר ניקיון, אי החלפת מזון ומים עשויים להוביל לסטרס כרוני אצל התוכי ולהוביל לתלישת נוצות במקרה הטוב ולהופעת מחלות זיהומיות במקרה הגרוע. על בעליו של תוכי חלה החובה ללמוד ולהבין את דרישות המחיה שלו, לבחור בכלוב בגודל מספק, לדאוג לניקיונו ולהחלפת המים והמזון. עשן סיגריות, מטהרי אוויר, ריחות בישול ועוד מהווים גירוי "סנסורי" חזק ועשויים להוביל גם הם לתלישת נוצות בתוכים.

 

זמן במחיצת הבעלים- מקובל לחשוב שתוכים המורגלים במגע אדם וסובלים מחוסר תשומת לב מצד הבעלים ומהעדר יחס ומגע עשויים לפתח התנהגות של תלישת נוצות.

בנוסף זמן משחק מועט עם הבעלים והעדר משחקים וגירויים בכלוב (צעצועים שונים) עשויים להוביל ל"שעמום" ולפגיעה עצמית כתוצאה מכך.

​

גורמים פתולוגיים (רפואיים):

​

ישנם מספר מצבים רפואיים (שאינם התנהגותיים) שעשויים להוביל לתלישת נוצות בתוכים. מיותר לציין כי במקרים אלו תלישת הנוצות לא תפסיק כל עוד לא תטופל הבעיה הראשונית.

מצבים רפואיים אלו כוללים בין היתר:

* נגיעות בטפילים פנימיים או חיצוניים.

* דלקת עור (זיהומית, סטרילית).

* מחלות ויראליות הפוגעות בנוצות כגון מחלת המקור והנוצות (PBFD).

* פתולוגיות בדרכי המין (ביצה כלואה, שחלות ציסטיות, סרטן רחם וכו).

* תת פעילות של בלוטת התריס.

* כאב- למשל כאב ממקור אורטופדי, נוירולוגי או וויסצראלי.

* חוסר איזון תזונתי- למשל מחסור בוויטמין A  או השמנת יתר.

* פגיעה בכבד- כל מחלה הפוגעת בתפקוד הכבד כגון מחלת הקלמידיה.

 

אבחון:

היסטוריה- כפי שכבר ציינתי מציאת הגורם הראשוני שהוביל לתלישת נוצות היא משימה מאתגרת עבור הווטרינר. האבחון מסתמך על לקיחת היסטוריה מפורטת מהבעלים, בדיקה פיזיקלית יסודית ולבסוף מבחני מעבדה.

לפני ההגעה לווטרינר מומלץ להתכונן מראש על מנת שתוכלו לענות על שאלות כגון: גיל ההפרדה מהאם (האכלת יד כן/לא), גודל הכלוב ומיקומו בבית (מומלץ להגיע עם תמונות), צעצועים בכלוב, סוג המזון (מומלץ להביא דגימה), מתי התחילו הסימנים הקליניים והאם אירעו בעבר, מחלות רפואיות קודמות, תדירות תלישת הנוצות ומאילו אזורים בגוף, כמה זמן ביום נמצא מחוץ בכלוב, שעות אור ושעות חושך ועוד.

​

בדיקה פיזיקאלית- תוכי הסובל מתלישת נוצות זקוק לבדיקה פיזיקלית מלאה ומקיפה במרפאה על ידי וטרינר מנוסה זאת לאחר לקיחת היסטוריה מפורטת. בתחילת הבדיקה יתבונן הווטרינר בתוכי ממרחק ויאסוף מידע אודות מצבו המנטלי, רמת הפעילות, קצב נשימה, מצב הניצוי והעור ועוד. לאחר מכן תתבצע בדיקה יסודית של התוכי מקצה המקור ועד קצה הזנב כולל לקיחת מדדים והקשבה ללב ולמערכת הנשימה, בדיקה יסודית של העור והנוצות, בדיקת הלוע והמקור ועוד. לבדיקה פיזיקלית חשיבות רבה לדוגמא: במקרים של העדר נוצות באזורים בגוף שאליהם התוכי אינו מסוגל להגיע עם המקור (למשל אזור הראש) ניתן לשלול כמעט בוודאות תלישה עצמית של נוצות ויש לחפש גורם אחר למצב.

​

בדיקות מעבדה- במידה ויעלה הצורך לאחר הבדיקה הפיזיקלית יבוצעו בדיקות מעבדה כגון: משטח דם, ספירת דם, ביוכימיה של הדם, מגרד למציאת טפילים חיצוניים, צילומי רנטגן, תרבית פטריה ובדיקות לנגיעות במחוללי מחלה ספציפים כגון circovirus הגורם למחלת "המקור והנוצות" (PBFD).

 

טיפול בתלישת נוצות:

טיפול מוצלח בתלישת נוצות מחייב אבחון מקדים של הגורם הראשוני למצב. במקרים בהם מדובר במחלה ראשונית (שאיננה התנהגותית, ללא אבחון וטיפול במחלה לא יהיה ניתן לעצור את תלישת הנוצות. במקרים רפואיים אלו הטיפול יתמקד במחלה הראשונית וברגע שהתוכי יחלים ממנה רוב הסיכויים שיפסיק לתלוש את נוצותיו.

​

הטיפול בבעיה התנהגותית הוא מורכב ומצריך סבלנות והתמדה מהבעלים. במקרים קשים בהם הטיפול לא מספיק ניתן לעשות שימוש בתרופות שונות עליהן אפרט בהמשך.

​

הפחתת סטרס-  הפחתת הסטרס היא גורם מפתח בטיפול בתלישת נוצות על רקע התנהגותי בתוכים. במידה וקיימים בבית גורמים ברורים המובילים לסטרס יש להרחיקם מהתוכי. בעלי חיים אחרים (חתול/כלב), תוכים אחרים (במידה וברור לבעלים כי אלו מובילים לסטרס), הרחקת הכלוב מדלת הכניסה לבית וכו'.

​

העשרה סביבתית- תוכים בטבע משקיעים זמן רב בהישרדות, חיפוש מזון, רבייה ואינטרקציה חברתית. בתנאי שבי כמעט ואין איומים סביבתיים, המזון זמין והתוכי כמעט ולא משקיע זמן בחיפוש אחריו. על כן, לתוכי יש זמן רב להקדיש לטיפוח עצמי מוגזם מה שמוביל בהמשך לתלישת נוצות. אחת הדרכים העיקריות להפחתת סטרס בתוכים ולהפחתת תלישת נוצות על רקע התנהגותי היא על ידי מתן האפשרות לתוכי "לחפש מזון" (Foraging) כפי שהיה עושה בטבע במקום לרכז את המזון במקום אחד נגיש.

ניתן בקלות יחסית לאפשר לו "לחפש מזון" גם בתנאי שבי בכלוב על ידי שימוש בצעצועים המאפשרים החדרת מזון לתוכם ומאלצים את התוכי להתאמץ על מנת להשיג את מזונו.

בדרך זו, יותר זמן מוקדש במהלך היום לחיפוש אחר מזון, פחות זמן מוקדש לטיפוח ותלישת נוצות ורמת הסטרס מופחתת. בנוסף מומלץ בפרטים הסובלים מתלישת נוצות להאכיל בשעות משתנות על מנת "לשבור" את שיגרת יומו של התוכי. שימוש בצעצועים שונים בכדי להפיג את השעמום מומלץ ואלו תורמים גם כן להפחתת הסטרס. קיימים אמצעים נוספים אך מעט שנויים במחלוקת כגון השארת טלוויזיה/רדיו פועלים במהלך שעות היום. בתוכים שרגילים למגע אדם ומשחק עם הבעלים חשוב להקפיד להקדיש מספיק זמן ותשומת לב לתוכי במהלך היום.

​

טיפול תרופתי- במקרים קיצוניים של תלישת נוצות על רקע התנהגותי (לא על רקע בריאותי), כאשר הפחתת סטרס והעשרה סביבתית אינם פותרים את הבעיה, ניתן לשלב לצד שני אלו גם טיפול תרופתי. התרופה הנפוצה ביותר לטיפול התנהגותי בתלישת נוצות היא Fluoxetine המוכרת יותר בשם פרוזאק. החומר הפעיל Fluoxetine מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין בסינפסות של מערכת העצבים ובכך מעלה את ריכוז הסרוטונין שם. חשוב לזכור של- Fluoxetine לוקח זמן לעבוד ולכן השינוי ההתנהגותי  עשוי להגיע לאפקט משמעותי רק לאחר כחודש של טיפול. התרופה השניה שבה משתמשים לעיתים לטיפול בתלישת נוצות בתוכים נקראת Clomiparmine והיא פועלת על ידי עיכוב הספיגה החוזרת של סרטונין, נור-אדרנלין ובעלת אפקט מעכב לדופאמין. Clomiparmine משמש בבני אדם לטיפול בהתנהגות אובססיבית וכנוגד דיכאון.

קיימות תרופות נוספות בהן ניתן להשתמש כטיפול בתוכים שסובלים מתלישת נוצות על רקע התנהגותי כגון תרופות השייכות למשפחת הבנזודיאזיפינים (וואליום וכו') אולם אין המון מידע אודות האפקט שלהם בתוכים ובכל מקרה משך פעילותם הקצר הופך אותם לפחות מתאימים לטיפול בתלישת נוצות. חשוב להבין שטיפול תרופתי אינו בא להחליף את הטיפולים שהוזכרו כאן (הפחתת סטרס, העשרה סביבתית וכו') אלא מתבצע במקביל על מנת להשיג תוצאה טובה יותר. טיפול תרופתי לבדו סביר שלא ישיג תוצאה מספקת או שזו תהיה זמנית בלבד.

​

לסיכום,

תלישת נוצות בתוכים היא בעיה נפוצה ומתסכלת עבור הבעלים. ללא אבחון מסודר והבנת הגורם הראשוני לתלישת נוצות קשה עד בלתי אפשרי למצוא פתרון יעיל. חשוב להבין שקיימים מספר גורמים אפשריים והפתרון לרוב דורש סבלנות והתמדה מצד הבעלים. אנו במרכז הוטרינרי טבעון זמינים לכל שאלה בנושא זה או בנושאים אחרים.